<h1>סמ"ג עשין סימן קס"ב</h1>
<h2>דף טז:</h2>
אומר הר"ר אליעזר ממי"ץ (יראים סי' קנ"ו) שאם היה עבריין במזיד באחת מכל המצוות האמורות בתורה ולא עשה תשובה אינו חייב להחיותו ולא להלוותו דכתיב וחי אחיך עמך וכתיב מאחד אחיך וכיון שעבר במזיד יצא מכלל האחוה עד שילקה דתניא בפרק אלו הן הלוקין (מכות כ"ג א') ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא אחיך אבל קודם לכן אינו אחיך ואע"ג דתניא בפרק שני דע"ז (כ"ו ב') לכל אבידת אחיך לרבות את המשומד דוקא לענין אבדה נתרבה להחזיר לו את אשר לו ואין ללמוד ליתן לו משל אחרים, ומה שמשמע בפרק השולח (גיטין מ"ז א') שרבי אמי היה רוצה לפדות משומד אוכל נבילות לתיאבון לפנים משורת הדין היה עושה. וגם ברבית נמי היה אוסר להלוותו אבל המשומד להכעיס מותר להלוותו ברבית שהרי גבי רבית כתיב אחוה כי ימוך אחיך וגומר אל תקח מאתו נשך ותרבית, והא דאמרינן בסנהדרין (מ"ד א') [חטא ישראל] אע"פ שחטא ישראל הוא דוקא לענין דברים דלא כתיב בהו אחוה כגון לענין קידושין וגיטין כדאיתא ביבמות פרק קמא (ט"ז ב') גוי שקדש בזמן הזה חוששים לקידושין שמא מעשרת השבטים הוא בא ע"ד כא"ן דברי"ו. ואני מביא ראיה עוד להתיר דאמר בירושלמי (ע"ז דף ל"ד א') כותאי דקיסרי קלקלו במעשיהם והתירו להלוותם בריבית שתחילה היו מוחזקים בגירי אמת (וכ"ה בע"ז כ"ו ב' תד"ה אני). והרב רבי שמואל ברבי שלמה אוסר להלוות למשומד ברבית משום לפני עור לא תתן מכשול [שהוא אסור ללוות בריבית].
<h2>דף סג.</h2>
כתוב בפרשת ראה (דברים ט"ו ז'—י"א) כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' א-להיך נותן לך וגומר, כי פתוח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו, השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך וגומר, נתון תתן ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' א-להיך בכל מעשך ובכל משלח ידך, כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאביונך בארצך. הרי יש כאן שתי מצוות עשה האחד לפתוח יד לעני וליתן לו צדקה על זה נאמר פתוח תפתח את ידך לו. מצוה עשה השניה היא, שאם לא רצה לקבל צדקה יתן לו בהלואה ועל זה נאמר והעבט תעביטנו (ע"פ פירוש רש"י עה"ת) כמו שכתוב אח"כ השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר וגומר ועוד נתון תתן לו הכתוב אחר השמר לך על ההלואה עומד. ובפרשת אם כסף תלוה את עמי תניא א"ר ישמעאל (מכילתא משפטים) כל אם שבתורה רשות חוץ משלשה וזה אחד מהם שהוא חובה שנאמר העבט תעביטנו. וכבר מנינו מצות ההלואה למעלה (עשה צ"ג). ומצות הלואה היא העליונה מן הכל. ועליה נאמר (ויקרא כ"ה ל"ה) כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך כלומר תלוהו או תמציא לו מלאכה שירויח בה טרם שיפול מכל וכל ויצטרך לבריות (עי' רמב"ם מתנות עניים פ"י ה"ז). [ו]אמרינן ביבמות (ס"ג א') כל המלוה סלע לעני בשעת דוחקו עליו הכתוב אומר (ישעי' נ"ח ט') אז תקרא וה' יענה.
<h2>דף עט.</h2>
כל המעלים עינו מן הצדקה נקרא בליעל ורשע ואכזרי וחוטא שנאמר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא הרי בליעל וחוטא, וכתיב ורחמי רשעים אכזרי (ע"פ רמב"ם מתנו"ע פ"י ה"ג) ומכחיש יחוסו שאינו מזרע אברהם יצחק ויעקב שהם רחמנים אלא מזרע הגוים שכתוב בהם אכזרי המה לא ירחמו, וכל המרחם מרחמים עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך (ע"פ רמב"ם שם ה"ב).
